<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ד</h1>
<h2>דף לט:</h2>
מטה כלפי חסד, מדרש ר' אלע' אמ' כף מאזנים מעויינות עוונות מיכאן וזכיות מיכאן והק' מטה כלפי חסד ר' יוסף בר' חנינא אמ' כף מאזנים מעויינת עוונות מכאן וזכיות מיכאן והקב"ה חוטף שטר אחד וזכיות מכריעות. ובפ"ק דראש השנה [י"ז ע"א] אמ' על רב חסד שמטה כלפי חסד, היכי עביד, ר' אלעז' אומ' כובש שנ' [מיכה ז'] ישוב ירחמינו ויכבוש עונותינו פי' לוקח עון אחד וכובשו ומעלימו כתרגומו. אם העלם יעלימו [ויקרא כ'], מכבש יכבשון, ופי' כובש שכובש את העון וגונזו אם לא יחטא עוד מוחל לו, ואם יחטא מצרפו עם שאר עוונות ודנו עליו. ר' יוסי בר חנינא אמ' נושא, פי' נושא ומעבירו לגמרי. הכי מוכח בר' אין נערכין [ערכין ח' ע"ב] וכתבתי בסוף יוצר זה ועיין. דבי ר' ישמעאל תנא, מעביר ראשון ראשון, פי' אדם שחטא בתחילה איזה עון אינו מצרפו עם עוונות שיעשה אחרי כן. אמ' רבא עון עצמו אינו נמחק דאי איכ' רוב עוונות מיחשיב בהדייהו, פי' שמקבל דין גם על הראשון, הא ליכ' רוב עוונות אלא מחצה עוונות ומחצה זכיות מעביר ראשון ראשון, ודווק' כשאין במחצה עוונות עון דפושעי ישר' בגופן והת' מפ' מאי ניהו, אבל אם יש ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן עליהם (ה) כת' [זכריה י"ג] והבאתי את השלישי' באש והם הם בינונים התלויין עד יום הכיפורים. דאי במחצה עוונות ואין ביניהם [עון] דפושעי ישר' בגופן היינו רב חסד מטה כלפי חסד. ואי ברוב עוונות אותם בראש השנה נכתבין למיתה, אלא ודאי כמו שכתבתי וכמו שהדין לבית הילל בדין גיהנם כן בראש השנה לחיים ולמות. ובדין גיהנם אמרינ' בפ"ק דראש השנה [שם] לבית הלל דמחצה עוונות ומחצה זכיות ואין ביניהם עון דפושעי ישר' רב חסד מטה כלפי חסד ואין יורדין לגיהנם כן בראש השנה נכתבין לחיים. ואם יש במחצה עוונות עון דפושעי ישר' בגופן או עון חילול השם לבית הילל יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין. ועליהם נאמ' והבאתי את השלישי' באש היא כת שלישי לא צדיקים ולא רשעים אלא בינונים, כן בראש השנה לא לחיים ולא למות ותלויים עד יום כיפורים שיתקנו מעשיהן, אם בתשובה או בזכות שיהיו זכיותיו מרובין. ומי שזכיותיו מרובין ויש במיעוט עוונות עון דפושעי ישר' בגופן, או רוב עוונות ואין ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן אין בהלכה מה דינם אליב' דב"ה. ואומ' אני מי שזכיותיו מרובין ויש במיעוט עונות עון דפושעי ישר' בגופן אין יורדין לגיהנם דבמחצה על מחצה ויש ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן קאמ' ב"ה יורדין, מכלל דרוב זכיות, אע"פ שיש במיעוט עוונות עון דפושעי ישר' בגופן, אין יורדין לגיהנם. ובראש השנה נכתבין לחיים דאין עון דפושעי ישר' בגופן מגרע אלא חד דרגא, כגון במחצה על מחצה שמגרע דרגא דמטה כלפי חסד, אבל ברוב זכיות דאיכא תרתי אינו מיגרע. ורוב עוונות ואין ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן יש להם תקנה. מדקאמ' ב"ה רוב עוונות ויש ביניהם עון דפושעי ישר' אין להם תקנה, מכלל דאי אין בהן עון דפושעי ישר' בגופן יש להם תקנה ולא שיורדין ומצפצפין מיד אלא עד שיקבלו הדין ויתכפר להן הכל לפי חומר עונות. ועל כן בראש השנה נכתבין למיתה, פי' רוב עבירות ויש ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן יש להם תקנה היא תשובה שאין דבר שעומד מפני התשובה. וכל הנך דאין להם חלק לעולם הבא שנידונין בגיהנם י"ב חודש ולאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשין אפר תחת רגלי הצדיקים, שנ' [מלאכי ג'] ועשותם רשעים וגו' במתו מתוך רשען. נמצא ברא' השנ' ששה עיניינים, א' צדיקים, ב' רשעים, ג' מחצה על מחצה ואין ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן, ד' מחצה על מחצה ויש במחצה עוונות עון דפושעי ישר' בגופן, ה' מחצה על מחצה (ויש במחצ' עון עונות דפושעי ישראל בגופ') ובמחצה זכיות כיבוד אב ואם או גמילות חסדים, או הבאת שלום שבין אדם לחבירו נכתבין לחיים דאין עון דפושעי ישר' בגופן מגרע מצות כיבוד וריעותיה, אלא כיבוד מכרעת להיות כרוב זכיות, כדמסקינ' פ"ק דקידושין [ל"ט ע"ב] שאם היתה שקולה מכרעת. ופי' ה"ר שמחה ז"ל מכרעת והוי כרוב זכיות עד כאן, ועל כורחי' דה"פ כרוב זכיות, דאפי' איכא [ב]עונות עון דפושעי ישר' בגופן אינו מגרע דמצות כיבוד מכרעת להיות כרוב זכיות. דאם לא כן לעיניין מה מכרעת הלא בכל מצות בלא מצות כיבוד במחצה על מחצה רב חסד מטה כלפי חסד. ו' רוב זכיות ויש במיעוט עונות עון דפושעי ישר' בגופן. ולפי הסבר' נר' שיש עוד מידה שביעית והוא רוב עונות ואין ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן ויש במיעוט זכיות מצות כיבוד וריעותיה שדינה כמחצה על מחצה ואין יורדין לגיהנם ובראש השנה נכתבין לחיים כי היכי דמהני' במחצה על מחצה כנגד עון דפושעי ישראל בגופן להיות כרוב זכיות, הכי נמי מהני' ברוב עונות ואין ביניהם עון דפושעי ישר' בגופן למיהוי כמחצה על מחצה. ונר' דדווקא ברוב עונות שעון אחד יתר על זכיות, אבל אם יתירים בשני עונות על הזכיות לא מהני', ונר' דהכל לפי חומר העבירות וכשם שמצות כיבוד מכרעת במחצה על מחצה להיות כרוב זכיות, הכי נמי עון דפושעי ישר' בגופן וחילול השם מכריעין להיות כרוב עונות, כדאמ' בפ"ק דראש השנה [שם]. ובשילהי פ"ק דקידושין [מ' ע"א] תנן הת' אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד. מאי [אין] מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושין לו כחנווני המקיפו. מר בריה דרבנא אמ' לומ' שאם הית' שקולה מכרעת, שאין עושין לו כחנוני המקיפו שאין ממתינין עד שיעשה זכות כנגד עבירות חילול השם, כמ' הנוטל מחנוני היום ופורע למחר אין עושין לו כן אלא אם היו עונותיו וזכיותיו שקולין ויש בהן חילול השם מכרעת כאילו רוב עונות. והא דאמ' בפ"ק דראש השנה [ט"ז ע"ב] שלשה ספרים נכתבין וכו', פי' שלשה שדין כל אחד משונה מחבירו, והנך דינם שוה כחד חשיב, הא דאמ' אם רוב עונות נכתבין למיתה, דווק' כשהקב"ה רוצה במידת הדין, אבל אם רצונו לרחם מתוך הדין אפי' ברוב עונות נכתבין לחיים, ועיין בסוף זולת אחשבה לדעת אצל מתוך דין לרחם, אי נמ' כשהקב"ה רוצה לשלם לרשע שכר זכיות שעשה בעולם הזה כותבו לחיים ולא יהיה לו תשלום אחר. וימ"פ דמידת מטה כלפי חסד דווק' ביום הכיפורים ולא ברא' השנ', וטעות הוא דאמ' בפ"ק [דר"ה] על התלוים מרא' השנ' עד יום הכפורי' זכו נכתבין לחיים, פי' עשו מצוה אחת כדי שיהיו רוב זכויות, או עשו תשובה, לא זכו, שלא עשו מצוה אחת להיות רוב זכיות ולא עשו תשובה אלא לכתחיל' נכתבין למיתה ושמעתי שבספ' חסידים מפ' בינונים התלוים עד יום הכפורים לא מחצ' זכיות ומחצה עונות דהנהו ודאי מטה כלפי חסד ברא' השנה, אלא בינוניים התלוים אותם שיש עון אחד יותר על מחצה זכיות שאין עליו חיוב מיתה, ורוב עונ' הנכתבים ברא' השנה למיתה היינו שאותו עון יתר על זכיות יש בו חיוב מיתה, ובירושלמ' [ר"ה פ"א ה"ג] פרי' ואין הקב"ה יודע, כלומ' הלא יודע אם יחזרו עד יום הכיפורי' אם לאו, ומתרץ לפי שאין הקב"ה דן את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה. ירושלמ' [שם] אם זך וישר [איוב ח'] היית לא כת' כן אלא אתה, וכן בפ"ק דראש השנ' [שם] אמ' ר' יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנ' [בראשית כ"א] כי שמע ה' אלהים את קול הנער באשר הוא שם. ראיתי בחכמת הנפש מה שאומ' [אבות פ"ב מ"י] שוב יום אחד לפני מיתתך, אפי' אם שב אעפ"כ לא יביאוהו לעולם הבא אלא מכניסי' אותן לגיהנם עד שיחיו מתים, כי אומ' בירושלמי [חגיגה פ"ב ה"א] כי אחר בכה שעה אחת לפני מיתתו אעפ"כ משמ' בתלמוד שלנו [חגיגה ט"ו ע"ב] שר' [מאיר] הביאו לגיהנם. ואין נרא' לי דבריו כי אין להוכיח מאחר על שאר והכי נמי אמרי' [שם ט"ו ע"א] שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ורוב זכיות [ו]מיעוט עונות ויש בהן עון דפוש' ישר' בגופ' דינם כמחצ' על מחצ' ואין בהן עונות דפוש' ישר' בגופן, תנן בפ"ק דקידושין [ל"ט ע"ב] כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, גמרא אפי' כל דהו ורמינהי אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו' עד אם היתה שקולה מכרעת, פי' שאם תהי' אחת מאילו במחצ' זכיות מכרעת ומשמ' אבל אחרת שאינה מאילו אינה מכרעת הלא רב חסד מטה כלפי חסד בכל מצות, ויש מפר' דאחת מאילו מכרעת בלא לפנים משורת הדין דרב [חסד וכו'] (מכרעת) ולמ"ה [ולא משמע הכי] אך העיקר כאשר כתבתי למעלה בסמוך.
בספ' הר' משה בר' מימון [פ"ג מהלכ' תשובה ה"ה], כששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין מחשבין עון ראשו' ושני אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונותיו מרובין על זכיותיו משלישי ואילך אותן שני עונות מצרפין ודנין אותו על הכל. ואם זכיותיו נגד עונותיו אשר משלישי ואילך מעבירין כל עונותיו ראשו' ראשו', לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו שנים וכן הרביעי הרי הוא ראשו' שכבר נמחל שלישי וכן עד סופן, והני מילי יחיד, אבל [צבור] מחשבין להם מרביעי ואילך שנ' [עמוס א'] על [שלשה] פשעי ישר'. ובינותי מדבריו כי ר' יוסי בר' יהוד' דשילהי יומא [פ"ו ע"ב] ותנא דבי ר' ישמע' דפ"ק דראש השנ' [י"ז ע"א] לא פליגי, ואע"ג דאמ' רבא ועון עצמו אינו נמחק, לאו דווק' עון אחד, אלא שנים כההיא דשילהי דיומא. ונפלאתי עד מאד על אשר כתב הר' משה, כי פי' מעביר ראשון שכל עונות נמחלין אפי' לא עשה ת[שובה], דאי בעשה תשובה אפי' ברוב עונות נמחלין כל עונותיו, ולא מיבעי' כשזכיותיו נגד עונותיו שאין נמחלין כל עונותיו אלא אפי' כשזכיות מרובין על עונות לא נמחלין כל עונות בלא תשובה מההוא דשילהי פ"ק דקידושין [ל"ט ע"ב] דתני' מי שזכיותיו מרובי' מעונותיו דומה כמי ששרף כל התורה ולא שייר ממנה אות אחת ושמעינ' מהתם דאפי' [מי] (מ)שזכיותיו מרובין מעונותיו לא נמחלו על ידי ראשו' אלא נפרעין ממנו בעולם הזה דעלה אמרי' התם ועבדי ליה יום טוב ויום ביש, פי' יום טוב לעולם הבא ויום ביש בעולם הזה למרק עונותיו המועטים. והכי אית' בפסיקת', ר' אחא ור' תנחום ור' חייא בשם ר' יוחנן ארך אף אין כת' כאן אלא אפים, מאריך רוחו עם צדיקים ומאריך עם רשעים, מאריך רוחו עם צדיקים ומשלם להם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכרם משלם לעתיד לבוא, ומאריך רוחו עם הרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה בשביל ליפרע מהם משלם לעתיד לבוא דכתיב [דברים ז'] ומשלם לשונאיו וגו'. ובערך ראש כת' מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה, פי' אדם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדין לא בא לידו מעודו אותו חט', אין הקב"ה כותבו עליו אלא כך היא מידתו של הקב"ה שלא לחייבו בתחילה כדכת' [איוב ל"ג] פעמים שלוש עם גבר ואמ' רבא ועון עצמו אינו נמחק אם נמצאו זכיותיו מרובין מעונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ונהיה במחיצתו של צדיקים, ואם רוב עונות מתחשב גם הראשו' התלוי בכלל עונות שעשה אחר כך, וקיימ' לן דהני כולהו שמת בלא תשובה אבל מת בתשוב' הקב"ה מוחל לו על כל עונות, ע"כ. המדקדק בלשו' ערוך ימצא שסברתו כסברת הר' משה בר' מימון ז"ל. ויש לתקן דבריהם, אותו אדם, שמעולם לא היו עונותי' מרובין מזכיותיו אלא מחצ' על מחצ', אותו מעביר את כולן ראשון ראשון, אבל מי שהיו עונותיו מרובין ואח"כ עשה טובות עד שהיו מחצה לאותו אינו מעביר כולו אלא ראשון ראשון, היינו ראשון ושיני ונקרא שיני ראשון כי כשמחל ראשון השיני נעשה ראשון. וכן פי' מעביר ראשון ראשון, כשיהיו זכיות נגד עונות חוץ מאותן שנים שהעביר ראשון אין מצטרפין אותן שנים עם שאר עונות להיות רוב עונות ליכתב למיתה, אלא הקב"ה מטה כלפי חסד וכותב לחיים ופורע ממנו מחצה עונות בעולם הזה בלא אותן שנים שכבר נמחלו שישארו מחצה זכיות לעולם הבא. וטעמ' דעבידי ליה יום טוב ויום ביש לפי שאין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים שכר על המצות ועונשין על העבירות, פי' היינו דעבדי יום טוב ויום ביש. ויש מי שזכיותיו מרובין מעונותיו שאין פורעין כל עונותיו בעולם הזה, והוא שאין לבו שלם כל כך כמו צדיק ממנו, או שחטא בפשע ואינו ראוי לכל שכר זכיותיו, לפי שחטא בפשע וגם אינו ראוי לראות פני גיהנם מפני זכיותיו ואז מחליפין, כגון אדם שיש לו ש' זכיות ור' עבירות ולא נפרע ממנו תשלום עבירות בעולם הזה, יש לו באותו עולם שכר ק' זכיות ואינו רואה פני גיהנם, ואם נפרע לו קצת לפי זה מחליפין. וכן יש מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ואינו כל כך רשע מן הלב כמו רשע ממנו, אין הק' פורע לו בעולם הזה כל שכר זכיותיו כדי לטורדו באותו עולם שיקבל דין על כל עבירות אלא פורע לו קצת בעולם הזה להקל מעליו באותו עולם ומחליפין לפי החשבון והא דקאמ' בסיפרי לעולם אין מחליפין וכו' בצדיקים גמורים וברשעים גמורין. דבר זה למדתי מספר חכמת הנפש כי כתוב שם ומצאתי במגילת סתרים מי שעשה ר' זכיות וכנגדן ק' עבירות, אם נפרעו ממנו ק' עבירות נותנין לו שכר ר' מצות ואם לא נפרעו ממנו בעולם הזה נותנים לו רק ק' זכיות, וכן אם עשה ר' עבירות וק' זכיות, אם נפרעו ממנו ק' זכיות נותנין לו כל העבירות לעולם הבא, אם לא נפרעו ממנו ק' זכיות נותנין לו ק' עבירות.
